פסק-דין בתיק עת"מ 25161-04-11

1.         עתירה לביטול הליכי גביה מנהלית שנוקטת המשיבה (להלן גם "העירייה") כנגד העותרים בגין חובותיהם בתשלום אגרת חינוך עבור ילדיהם. מדובר בחוב בגין אגרות חינוך לשנים 1997 -2004, ועל כן המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לסוגית ההתיישנות.

הרקע

2.         העותרים, בני זוג המתגוררים בנשר, הינם הורים לשני ילדים, אדיר וקרין. עד שנת 1997 התגוררו העותרים וילדיהם בישוב רכסים. בשנת 1997 עברו לגור בישוב נשר. ילדיהם למדו בבתי ספר בישוב ועל כן נדרשו העותרים לשלם אגרת חינוך. חשוב לציין כבר כאן כי ילדיהם של בני הזוג סיימו לימודיהם עוד לפני שנת 2004 (אדיר מכתה ג-ט וקרין מכיתה ו-יב').

            אין חולק כי העותרים לא שילמו את אגרת החינוך עבור ילדיהם. לגרסתם הם טעו לחשוב כי הינם פטורים מתשלום האגרה, כפי שהיו פטורים במקום מגוריהם הקודם, בישוב רכסים.

3.         בשנת 2004, לאחר שהילדים סיימו את לימודיהם, הגישה העירייה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד העותרים לבית משפט השלום בחיפה, לתשלום החוב בגין אגרת החינוך (ת.א. (שלום חיפה), 21100/04). התביעה הועמדה על סך של 6,111.22 ש"ח. העותרים הגישו בקשת רשות להתגונן שהועברה לדיון בפני כב' הרשמת ספרא ברנע. בית המשפט הורה לעירייה להגיש פירוט של יתרת החוב ולאחר שהעירייה לא מילאה את הוראות בית המשפט ניתן ביום 31/5/05 פסק דין המוחק את התביעה מחוסר מעש. כן נקבע בפסק הדין, כי אם "תחודש התביעה בכל דרך שהיא, יוטלו על העירייה הוצאות ההליך".

4.         העירייה לא חידשה את התביעה ולא נקטה במשך שנים ארוכות בכל הליך שהוא. רק בשנת 2011, כלומר למעלה מ-7 שנים לאחר הגשת התביעה האמורה, החלה העירייה בהליכי גביה מינהלית על פי פקודת המסים (גביה). הליכים אלו ננקטו לגביית חוב בסך של 12,228 ש"ח.

5.         לאחר שננקטו הליכי הגביה, פנו העותרים לעירייה ושילמו סך של 2,500 ש"ח. העותרים צרפו לתשלום מכתב בו הם מבהירים כי סכום זה מהווה תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת (נספח 4 לתשובת המשיבה). על אף תשלום זה, המשיכה העירייה בהליכי הגביה ואף טרחה לעקל כספים המגיעים לעותרים ועל כן הוגשה העתירה הנוכחית.

הטענות

6.         הטענה העיקרית שמעלים העותרים הינה טענת התיישנות. לגרסתם חלפו כ-14 שנים מאז נשלחה אליהם הדרישה הראשונה לאגרת חינוך ומעל 7 שנים מאז סיימו ילדיהם את הלימודים.  משחלפה תקופת ההתיישנות, כך לטענתם, העירייה אינה רשאית לנקוט בהליכי גביה. עוד טוענים העותרים כי העירייה הגישה תביעה אשר נמחקה מחוסר מעש בפסק דין, שהתנה את חידושה בתשלום הוצאות. על כן מנועה העירייה מלנקוט בהליכי גביה מינהלית תוך עקיפת פסק הדין. העותרים גם מכחישים את יתרת החוב הנטענת.

העירייה אינה מכחישה כי תקופת ההתיישנות חלפה, אולם טוענת כי ביצוע התשלום על סך של 2,500 ש"ח בחודש 4/11 מהווה הודאה במקצת הזכות כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ועל כן מרוץ ההתיישנות מתחיל מחדש מיום זה.

דיון והכרעה

7.         כפי שאפרט להלן, דין העתירה להתקבל הן בשל טענת ההתיישנות והן מטעמים נוספים.

ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית  (ניתן ביום 20/6/10), דן בית המשפט העליון בהרחבה בשאלה האם ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד נקיטת הליכי גביה מינהליים. הדיון נדרש הואיל ובתי המשפט בערכאות הנמוכות נחלקו בדעותיהם האם רשאי עותר או תובע לטעון התיישנות כטענת "חרב" או שמא שמורה טענה זו רק כטענת "מגן" למי שנתבע לתשלום חוב. בסופו של יום, על דעת כל חברי ההרכב, נקבע כי הליכי גביה מינהליים לתשלום חוב כספי נתונים להתיישנות.

8.         נותר לבחון האם התשלום מחודש 4/11 מהווה "הודאה בקיום זכות" במובן סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

            סעיף 9 הנ"ל קובע:

הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות.

בעקבות פסק הדין בע"א 1017/91 פסח משה נ' הכפר הירוק (ניתן ביום 1/4/96) קבעו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין כי הודאה בקיום זכות שיכולה להביא לחידוש תקופת ההתיישנות צריכה להעיד על כך כי הנתבע מודה בקיומה של הזכות. יתירה מזו, "על המסמך להעיד על כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן יהיה לקבוע כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות" (רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל  (ניתן ביום 16/8/05)).

9.         עוד נזכיר כי מעשה שיש בו משום "ביצוע מקצת הזכות" עשוי לשמש כהודאה במובן סעיף 9 הנ"ל. אין חולק כי תשלום חלקי עשוי להיחשב כהודאה במקצת הזכות במובן האמור. עם זאת לא כל תשלום חלקי מהווה הודאה כאמור בסעיף 9 הנ"ל. כך למשל בע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים (ניתן ביום 20/7/10) מדגיש בית המשפט כי תשלום הערך הנומינלי של החוב (שם שווי מניות) מהווה לכל היותר הודאה בתשלום הסכום הנטען ולא הודאה בזכות לתשלום החוב המעודכן (שם שווי פדיון המניות).